כתם פז על ספר הזהר קס״ו

« כתם פז על ספר הזהר קס״ה ע״ב כתם פז על ספר הזהר קס״ז ע״א »

1 ספר הזהר פתח ↗

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים, אָמַר רִבִּי אַבָּא וְכִי אַמַּאי אִתְעַר אִיהוּ לְגַבֵּיהּ דְּעֵשָׂו, וְטַב הֲוָה לֵיהּ לְאִשְׁתּוּקֵי מִנֵּיהּ. אֶלָּא אָמַר יַעֲקֹב יְדַעְנָא דְּעֵשָׂו חַיִּישׁ לֵיהּ לִיקָרָא דְאַבָּא וּלְעָלַם לָא אַרְגִּיז קַמֵּיהּ, וְהָא יְדַעְנָא הוֹאִיל וְאַבָּא קַיָּים לָא מִסְתָּפִינָא מִנֵּיהּ, אֲבָל הַשְׁתָּא הואיל דאבא קאים בעינא לאתפייס לאתפייסא עִמֵּיהּ, מִיָּד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו.

2 ספר הזהר פתח ↗

וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה. מִיָּד פָּתַח יַעֲקֹב לְאִתְהַפָּכָא לֵיהּ לְעַבְדָּא, בְּגִין דְּלָא יִסְתַּכַּל עֵשָׂו בְּאִינוּן בִּרְכָאן דְּבָרְכֵיהּ אֲבוֹי, דְּהָא יַעֲקֹב סָלִיק לוֹן לְבָתַר כְּדְקָא אֲמָרָן.

3 ספר הזהר פתח ↗

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מַאי חָמָא יַעֲקֹב דְּשַׁדַּר לֵיהּ לְעֵשָׂו וְאָמַר עִם לָבָן גַּרְתִּי, וְכִי מַה עָבִיד בִּשְׁלִיחוּתֵיהּ דְּעֵשָׂו דאמר מִלָּה דָא. אֶלָּא לָבָן הָאֲרַמִּי קָלֵיהּ אָזִיל בְּעַלְמָא דְלָא הֲוָה בַר נָשׁ דְּיִשְׁתְּזִיב מִנֵּיהּ, דְּהוּא הֲוָה חָרָשׁ בֶּחֳרָשִׁין וְרַב בְּקוֹסְמִין, וַאֲבוֹי דִבְעוֹר הֲוָה, וּבְעוֹר אֲבוֹי דְבִלְעָם, דִּכְתִיב יהושע י״ג:כ״ב בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם, וְלָבָן חָכָם בֶּחֳרָשִׁין וְקוֹסְמִין יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ, וְעִם כָּל דָּא לָא יָכִיל בְּיַעֲקֹב. וּבָעָא לְאוֹבָדָא לְיַעֲקֹב בְּכַמָּה זַיְינִין הֲדָא הוּא דִכְתִיב, דברים כ״ו:ה׳ אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי.

4 ספר הזהר פתח ↗

5 ספר הזהר פתח ↗

אָמַר רִבִּי אַבָּא כּוּלֵי עַלְמָא הֲוֵי יָדְעֵי דְּלָבָן הֲוָה רַב חַכִּימִין וָחֳרָשִׁין וְקוֹסְמִין, וּמַאן דְּבָעֵי לְאוֹבָדָא בֶּחֳרָשׁוֹי לָא אִשְׁתְּזִיב מִנֵּיהּ, וְכָל מַה דְּיָדַע בִּלְעָם מִנֵּיהּ הֲוָה. וּכְתִיב בֵּיהּ בְּבִלְעָם במדבר כ״ב:ו׳ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר. וְכוּלֵי עַלְמָא הֲווּ מִסְתָּפֵי מִלָּבָן וּמֵחֳרָשׁוֹי, וּמִלָּה קַדְמָאָה דְּשַׁדַּר יַעֲקֹב לְעֵשָׂו אָמַר עִם לָבָן גַּרְתִּי. וְאִי תֵימָא דִּזְעֵיר הֲוָה יֶרַח אוֹ שַׁתָּא. לָאו הָכִי, אֶלָּא וָאֵחַר עַד עָתָּה, עֶשְׂרִין שְׁנִין אִתְאֲחָרִית עִמֵּיהּ.

1 וישלח יעקב מלאכים. א"ר אבא וכי אמאי אתער איהו לגביה וכו' כרך דרז"ל בענינו של יעקב ע"ה במדרש רבה רבי הונא פתח מחזיק באזני כלב וכו' ורבי שמואל בר נחמני משל לארכילסטוס שהיה ישן בפרשת דרכים עבר חד ושארי מעיר ליה א"ל קום לך דבישא שכיח הכא קם ושרי מקפח ביה וכו' אמרו ליה דמיך הוה ועוררתיני כך א"ל הקב"ה לדרכו היה מהלך וכו' נראה מהמדרש הזה שהאשימוהו ליעקב על ששלח מלאכי' לעשו וכמו שדרשו בכתוב מה אעשה כי יפקוד ואת למדת אותם עליך אלופים לראש ולא נתנו טעם למה ועל מה הכניס יעקב עצמו בסכנה להחזיק באזני כלב אמנם בכאן הן לדעת רבי אבא הן לדעת רשב"י בחכמה גדולה עשה יעקב מה שעשה כי רבי אבא אמר שאמר יעקב בלבן ידענא דעשו חייש ליקרא דאבא ובעוד דאבא קיים לא מסתפינ' מניה אתפייס עמיה וכו'. ורשב"י נתן טעם אחר ופתח טוב נקלה ועבד לו וראשונה אמר שנדרש הכתוב הזה על היצר הרע ההוא שהוא מסבב הגאוה לבעליו והנקלה הוא האיש אשר לא ישמע לחשו כי בזה ימשול בו ויהיה היצר הרע עבד לו ולא יתפתה אליו. והמתכבד הוא האיש המתפתה בגאוה ובוז שהוא מתלבש בפתויי הנחש כי בזה בהכרח יהיה חסר לח"ם והיא האמונ"ה הנקראת לחם בסוד לחם אלהיו מקדש"י הקדשי"ם ובסוד לחם אלהיהם הם מקריבי' והוא סוד היחוד וזה המתפתה בגאותו של נחש הוא חסר לחם. אמנם הוא היה דורש הכתוב הזה על חכמתו של יעקב שבחר להיות נקלה ומשועבד לגביה דעשו בתחלה בזה העולם ע"ד יעבור נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי וכו' עד אשר אבוא אל אדוני שעירה כי אזי תתקיי' הברכה שבירכו אביו יעבדוך עמים וכו' ויהיה שיעור הכתוב טוב נקלה בתחלה כדי שאחר כך יהיה המתכבד ההוא החסר לחם עבד למי שנתברך ברוב דגן ותירוש שהוא יעקב. ת"ח ע"ד בגין דידע יעקב דאיצטריך השתא וכו' ידע שהשעה משחקת לו והוא צריך לו אתהפך נקלה ויתיר חכמה ועקימו עבד בדא בסלקו יעקב הברכות לאחרית הימים ולהניח הממשלה בראשונה לעשו שאלו ידע עשו ההבדל שיש בין זה לזה היה ממית עצמו כי עיקר הממשלה היא באחרית הימים והוא לא ידע להבדיל זה מזה ולכן בחר למשול בראשונ' כדי שיעלה מעלה מעלה ותהיה נפילתו גדולה אשר על זה אמרה חנה בתפלתה ה' יחתו מריביו עליו בשמי' ירעם ואמרו במדרש א"ר אבא בר כהנא מריבו כתיב אי חד הוא יפול ואי תרין אינון יפילון. עליו בשמים עלו כתיב אמר הקב"ה אם עולים לשמים משם אני מרעיש עליה' ומוריד' הנך רואה שהרמז על שתי הממשלות המושלות במלכות הרביעי הזה שנכללות באחד ונרמזו במלת מריביו קרי וכתיב ולבסוף כתיב וירם קרן משיחו ויעקב בחכמה בחר שעבוד המלכיות כמו שבחר זקנו אברהם שהראה לו הקב"ה שעבוד מלכיות ועונשה של גיהנם ובחר בשעבוד מלכיות וכן יעקב ע"ה בחכמה עשה מה שעשה וזו גדולה מכלם:

2 ויצו אותם לאמר וכו' כה אמר עבדך יעקב וכו' יאמר כי מיד השפיל עצמו להיות נקלה לו כדי שלא ישים לבו אל הברכות שבירכו יצחק אביו ויחשוב עשו שלא יתקיימו וכי דברים בעלמא הם שאלו ידע שיתקיימו היה הורג את עצמו כמדובר לעיל.

3 אמר רבי יהודה מאי קא חמא יעקב וכו' אם בא לפייסו לעשו מה ענין זה לזה לשלוח לו ולומר עם לבן גרתי.

4 אלא לבן הארמי קליה בעלמא. ולהפחידו לעשו היה מכווין בשליחות ההוא כאשר יבאר ולפי דרכו הודיע שהוא היה אביו של בעור ונכדו היה בלעם הקוסם ושאותם הקסמים שהיה בלעם יודע ירושה מאבותיו היו ושלא הגיע חכמתו של בלעם לחכמת לבן באותם הידיעות ועכ"ז נאמר בבלעם כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר וכ"ש לבן ועל זו היו המביאי' הבכורים לב"ה מעידים ומגידי' אומרים ארמי אובד אבי כי היה כחו בפיו לאבד ולכלות למי שירצה כאשר יבאר הוא שאמר לו הקב"ה השמר לך מדבר ולמה יזהירו על הדבור כי היל"ל מעשות רעה עם יעקב.

5 ומלה קדמאה דשדר יעקב אל עשו עם לבן גרתי להפחידו כאשר יביא משל הלגיון בהדיא ואי תימא דזעיר הוה כי מעט אשר היה לפניו וקרה מקרה שניצול ממנו לכך ואחר עתה עשרים שנה היו כמ"ש זה לי עשרים שנה בביתך וא"ת שלא עלה בידי שום תועלת שאם היה רואה לי שום הצלחה היה הורגני ונוטלה ממני לכך אמר ויהי לי שור וחמור על שם המין אמר. ורזא דמלה אינון תרי גזרי דינין דאי מתחברן תרווייהו לא מתחברן אלא לאבאשא. כבר ידעת כי כשהובדלו הכחות למטה בשעת הבריאה כל המערב אותם משנה סדרי בראשית וזהו טעם איסור הכלאים והשעטנז שלא לערב כחות העליונים זה בזה. להכניס שני הפכים בגדר א' כאשר יתבאר במקומו בע"ה וכן אמרו בס' הזוהר כד ברא קב"ה עלמא אתקין כל מלה ומלה כל חד וחד בסטרוי פי' שכשם שהם נבדלים בעצמם כך הבדיל' הבדל מקומיי ומני עלייהו מלין עילאין ולית לך אפילו עשבא בארעא דלית לה מלה לעילא וכלהו גזירין בדינא על דינא נטלין על דינא קיימין וכו' ועליהם אמר בכאן יעקב ע"ה ויהי לי שו"ר וחמו"ר על אלה גזרי דינין להודיע לעשו שהם משועבדים אליו ובידו הם נמסרים. ותמה אני על החכם ר' מנחם הרקנטי ז"ל שפי' עבד ושפחה הרמז ללמודי ה' זכר ונקבה בראם עכ"ל ומה לתבן את הבר אולי לא ראה הענין הזה בספר הזוהר שאמר רבי אבא צאן ועבד ושפחה אלין כתרין תתאין דקטיל קב"ה במצרים בכור בהמה בכור השבי בכור השפחה מיד מסתפי ונפק לקדמותיה הוא שאמרו לו המלאכים באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך ע"ד לך לקראת משה המדברה על צד השלום וזה המדרש הוא הפך מה שדרז"ל בוגם הולך לקראתך באנו אל אחיך וכו' את נוהג עמו כאח והוא נוהג עמך כעשו אמנם אמר שבא לקראתו לפייסו דדחילו סגי הוה ליה מיעקב ולכן הוצרך לחוד חידה ולמשול משל לבר נש דהוה אזיל וכו'.

« כתם פז על ספר הזהר קס״ה ע״ב כתם פז על ספר הזהר קס״ז ע״א »